טיפולים אנדווסקולרים בדימומים

שם באנגלית: Endovascular treatment of bleeding

טיפולים אנדווסקולרים על רקע חבלה

טראומה היא פציעה כלשהי. מקרי הטראומה הנפוצים ביותר הם כתוצאה מתאונות דרכים , פעולות איבה ומלחמה, אלימות אזרחית. במרבית המקרים הפציעות הן במערכות גוף מרובות ונדרשות הערכה והתערבות של כמה תחומים רפואיים, למשל שברים (רופא אורתופד), דימומים (רדיולוג פולשני וכירורג), פציעות ראש ( נוירוכירורג) וכד'.

הטיפול האנדווסקולרי בדימום:  נעשית אנגיוגרפיה לאזור הפגוע וסתימת כלי הדם המדממים ( אמבוליזציה). במסגרת האמבוליזציה נסתם הדימום באמצעות חומרים מסוגים שונים בצורה סלקטיבית ( לא נסתמים כלי דם תקינים). לאחר פעולה זו הדימום בדרך כלל פוסק, והפצוע במקרים רבים מתייצב.

טיפולים בדימום ללא רקע של חבלה

ריאות: דימום מהריאות מתבטא בשיעול דמי. הסיבה השכיחה ביותר לדימום זה היא מחלת ריאות עם ברונכיאקטזיות (הרחבה של צינוריות האוויר) כגון ציסטיק פיברוזיס (CF), שחפת וסרקואידוזיס. גם גידולים יכולים לגרום לפעמים לדימום ריאתי.

כאשר דימום זה אינו חולף בעזרת טיפול שמרני והוא מוגדר כדימום ניכר, יש לבצע צנתור של העורקים הברונכיאליים המספקים את הריאות על מנת לסתום את מקור הדימום. הצנתור מתבצע מהמפשעה תוך כדי הכנסת צנתר מיוחד המאפשר צנתור של העורקים הברונכיאליים שמוצאם באבי העורקים. בדרך כלל משתמשים בחלקיקים קטנים על מנת לסתום את העורק.

CT מראה ברונכיאקטזיות (חץ) בחולה עם CF
צנתור סלקטיבי של עורק ברונכיאלי גדול הגורם לדימום. עורק זה נסתם עם חלקיקים

טיפול בדימום דרכי עיכול עליונות

הסיבה העיקרית לדימום מדרכי העיכול העליונות היא כיב בתריסריון. סיבות נוספות הן כיב בקיבה, גידולים שונים ודליות ורידיות.

לאחר שהחולה עובר אנדוסקופיה על מנת לזהות את מקור הדימום, והדימום לא נעצר על ידי הטיפול האנדוסקופי, יעבור החולה לאנגיוגרפיה לצנתור של הקיבה ושל התריסריון.

אם בצנתור מזהים את העורק המדמם, סותמים אותו סלקטיבית, בדרך כלל באמצעות סלילים מתכתיים. אם לא מזהים את מקור הדימום, ניתן לסתום את העורק המספק את האזור שבו נראה הדימום.

בתמונה רואים יציאת חומר ניגודי לחלל התריסריון עקב כיב בו (חץ)
לאחר אמבוליזציה (סתימת העורק)

TIPS

אם מקור הדימום הוא דליות עקב יתר לחץ דם פורטלי הנגרם ממחלה ראשונית של הכבד, ניתן לבצע דלף (SHUNT) תוך כבדי בין הווריד הפורטלי לווריד ההפטי על מנת להוריד את הלחץ בווריד הפורטלי ולהקטין את הדליות הוורידיות.

הפעולה מתבצעת עם טשטוש ועם הרדמה מקומית דרך ווריד הצוואר מימין.
 

בתמונה ניתן לראות את הסטנט (חץ עבה) המקשר בין הווריד ההפטי (חץ דק ארוך) לווריד הפורטלי (ראש חץ). כמו כן ניתן להבחין בזונדה בקיבה (חץ דק קצר) ובסליל הסותם את אחת הדליות (חץ שחור)

טיפול בדימומים בדרכי עיכול תחתונות

הסיבות העיקריות לדימום מדרכי העיכול התחתונות הן טחורים ודיברטיקולוזיס של המעי הגס. סיבות נוספות הן גידולים, דלקות וטיפולים כימותרפיים.

בדימום מסיבי מפי הטבעת יש לשלול טחורים כמקור הדימום. אם אין טחורים, יש מקום לבצע צנתור של המעי לחיפש מקור הדימום. אם רואים מקור דמם, ניתן לסתמו סלקטיבית עם סלילים. אם מקור הדימום לא זוהה בצנתור, אין מקום לסתימה עיוורת ואז יש לשקול ניתוח.

בתמונה רואים את יציאת חומר הניגוד (חץ) מכלי הדם לתוך חלל המעי הגס
לאחר אמבוליזציה. החץ מראה את הסליל שסותם את העורק שדימם

טיפול בדימומים סביב הכליות

הסיבה לדימום ראשוני מהכליות היא גידול. הגידול השכיח ביותר שגורם לדימום סביב הכליה הוא אנגיומיוליפומה (AML) שהוא גידול שפיר המכיל כלי דם, שריר חלק ושומן. הגידול השני בשכיחותו לדימום כזה הוא סרטן הכליה. במקרה של סרטן הכליה הטיפול הוא ניתוחי להסרת הכליה.

באנגיומיוליפומה ניתן לטפל באמצעות צנתור הכליה עם צנתור סלקטיבי של העורקים הגידוליים וסתימתם תוך כדי מניעת סתימתם של עורקי כליה תקינים. בדרך כלל משתמשים באתנול 100% על מנת לסתום עורקים אלו.

דימום מסביב לכליה ביחד עם רקמת שומן
בצנתור הכליה ניתן לראות את כלי הדם הפתולוגיים שגרמו לדימום. כלי דם אלו נסתמו עם אתנול 100% וסלילים
לאחר האמבוליזציה