ניקוז כיס המרה ודרכי המרה

ניקוז כיס המרה

ניקוז כיס המרה הוא פעולה דחופה המתבצעת כאשר קיימת דלקת חריפה של הכיס, וטיפול אנטיביוטי תוך ורידי אינו משפר את מצב החולה.

כיס המרה מתנקז באופן טבעי לדרכי המרה ולמעי. כאשר יש אבנים בכיס המרה (ממצא שכיח למדי), אחת מאבנים אלה עלולה לסתום את הצינורית המנקזת את הכיס לעץ המרה ולמעי. כאשר למרה שבכיס אין לאן להתנקז, הכיס מתנפח ומזדהם.

הניקוז נעשה בהרדמה מקומית עם טשטוש תוך ורידי. בהכוונת אולטרסאונד מוחדרת צינורית ניקוז קטנה (כשלושה מילימטרים) ישירות מהעור לתוך הכיס, והמרה מתנקזת על ידי הצינור לשקית חיצונית.

בדרך כלל ממתינים כמה שבועות עם הניקוז החיצוני כדי לתת לכיס לנוח מהתהליך הדלקתי, ואז מסירים אותו באופן כירורגי.

ניקוז דרכי המרה

דרכי המרה הן צינוריות בתוך הכבד שאליהן מתנקזת המרה המיוצרת בתאי הכבד. המרה עוברת דרך צינוריות אלה לתוך כיס המרה והמעי. כאשר נוצרת חסימה של צינורית ראשית או משנית, המרה אינה מתנקזת למעי, צבעי המרה עוברים לדם ומתפתחת צהבת הנקראת צהבת חסימתית (הנגרמת עקב חסימה). צהבת כזו יכולה לגרום לגירודים עזים. שתי הסיבות העיקריות לצהבת חסימתית הן גידולים ואבנים.

מטרת ניקוז דרכי המרה היא להוריד את הצהבת ואת הסימפטומים הנלווים אליה. לעתים גם ניתן לטפל בסיבת החסימה דרך המסלול שבו נכנסת צינורית הניקוז.

הפעולה האבחנתית והטיפולית הראשונית במקרים אלה היא ERCP, שהיא פעולה אנדוסקופית המתבצעת על ידי גסטרואנטרולוגים ומטרתה לזהות את פתח הניקוז של דרכי המרה במעי, לצנתר אותו, לזהות את החסימה ולהכניס סטנט פנימי דרך החסימה על מנת שהמרה תתנקז דרכו.

במקרים שבהם הפעולה האנדוסקופית נכשלת, יש לבצע ניקוז מרה מלעורי. ניקוז כזה ניתן לעשות דרך האונה השמאלית או דרך האונה הימנית של הכבד. מקום הכניסה תלוי אם נכנסים לאונה שמאל (מתחת לעצם הסטרנום) או לימין (בצד הגוף, בין הצלעות).

הפעולה כואבת יחסית ולכן נעשית עם טשטוש ועם הרדמה מקומית.

לאחר שמדגימים עם מחט קטנה את דרכי המרה, מעבירים צינורית דרך החסימה לתוך המעי, כך שהמרה יכולה להתנקז דרכה למעי. בשלב החריף, מיד אחר הכנסת הצינורית, מחברים אותה לשקית חיצונית והמרה מתנקזת אליה. לאחר יום-יומיים ניתן לסגור את הצינורית עם פקק, ואז המרה מתנקזת דרך הצינורית למעי.

סיבוכים אפשריים בניקוז

1. דליפה סביב הנקז החוצה. הסיבה העיקרית לכך היא שהחלק של הנקז בתוך המעי נסתם על ידי שאריות מזון והפרשת המעי. במקרה כזה יש לפתוח את הנקז לשקית ולהחליפו. על מנת למנוע מצב זה, יש לשטוף את הנקז פעם ביומיים עם עשרה סמ"ק מים פיזיולוגיים. סיבה נוספת לדליפה היא יציאת מים מחלל הבטן (מיימת) דרך חור כניסת הנקז. במצב כזה ניתן להדביק שקית מיוחדת סביב החור לאיסוף הנוזל.     

2. הופעת חום או כאב. שני סימנים אלה יכולים להעיד שהנקז נסתם ולכן יש לפתוח אותו לשקית לניקוז חיצוני ולהחליפו.

3. דימום סביב הנקז, הקאה דמית או מרה דמית בנקז. אלה הם סימנים של דימום, בדרך כלל עקב הנקז (פגיעה בכלי דם בזמן הכנסתו). במקרים אלה יש לבדוק את מיקום הנקז ואת סיבת הדימום ולפתור אותה.

טיפולים נוספים בדרכי המרה

1. הרחבה עם בלון או עם סטנט מתכתי של היצרויות, בעיקר כאלה המתפתחות לאחר ניתוחים או אבנים בדרכי המרה.

2. ריסוק אבנים בדרכי המרה התוך והחוץ כבדיות. פעולה זו נעשית לאחר השגת גישה לדרכי המרה על ידי נקז כמתואר לעיל. שלב הריסוק מתבצע כמה ימים או שבועות אחר כך בהרדמה כללית בחדר ניתוח דרך החור של הנקז בשיתוף עם היחידה לריסוק אבנים של המחלקה האורולוגית. מוחדר אנדוסקופ זעיר, שקוטרו כשני מילימטרים, ודרכו סיב לייזר המובא עד לאבן. הפעלת הסיב גורמת לריסוק האבן. הרסיסים עוברים למעי ומשם יוצאים עם הצואה.

3. לאחר הריסוק מושאר הנקז בכבד עד לביקורת לאחר כשבועיים כדי לוודא שכל האבנים רוסקו, ואז מוציאים אותו.