מלפורמציות עם זרימת דם אטית

מלפורמציות הן סוג של אנומליות וסקולריות. אלו עם זרימת דם אטית נחלקות לכמה סוגים: 

מלפורמציות ורידיות: מלפורמציות אלו הן השכיחות ביותר מכל האנומליות הווסקולריות. מדובר בצברים של ורידים מורחבים אשר עשויים להיראות כבליטה/ נפיחות שהולכת ובאה. הם נוטים להתרחב במזג אוויר חם, לאחר פעילות או בעת שינויים הורמונליים ויכולים להופיע על פני העור (בדרך כלל בגוון כחלחל), חלל הפה, איבר המין ועוד. ניתן ללחוץ עליהם וכך להקטינם, ואם הם ממוקמים בגפה, הרמתה גורמת להקטנתם.

לרוב הם מולדים אך לעתים מופיעים בעשור השני לחיים עקב שינויים הורמונליים. MRI היא בדיקת הבחירה לאבחונם ולתכנון הטיפול בהם ומדגימה היטב את עומקם ואת הרקמות המעורבות. מטפלים בהם כאשר הם מתרחבים וגורמים לתופעות ותסמינים כגון קרישי דם, דלקת, כאבים, הגבלה בתנועתיות המפרקים ואסימטריה.

אם הם התפתחו בגפה, הטיפול הראשוני הוא חבישת גרב אלסטי כדי למנוע היווצרות קרישי דם. לאחר מכן ניתן לטפל בהם בסקלרוזציה – החדרת מחט עם חומר שגורם לכיווץ או חסימה שלהם, בהרדמה כללית. זאת תוך כדי מישוש ובסיוע אמצעי דימות (כגון אולטרסאונד או MRI). לעתים ניתן גם להסירם בניתוח. עוד אפשרות היא לשלב בין הטיפולים (להקטין אותם בסקלרוזציה ולאחר מכן להסירם בניתוח). אם הם גדולים, נדרשים טיפולים רבים להקטנתם. יש לציין כי מלפורמציות ורידיות שלא טופלו היטב עלולות לשוב מהר (בתוך כמה חודשים) ולהיות בולטות יותר.

מלפורמציות לימפטיות: מלפורמציות לימפטיות מערבות כלי לימפה. הן יכולות להיות מבודדות או מפושטות (מורכבות), להופיע כנפיחות תת-עורית בגודל משתנה ועם שלפוחיות זעירות. סיבוכיהן כוללים הפרעה אסתטית, זיהום או דימום, וכאשר הן ממוקמות בפנים, בצוואר או בחללים פנימיים הן עשויות לגרום לבעיות נשימה. אבחונן מתבסס על המראה הקליני שלהן והדמיה. לרוב ההדמיה הראשונה היא אולטרסאונד דופלר ובהמשך MRI או צנתור לימפטי, לפי הצורך. דרכי הטיפול כוללות תרופות (גם מותאמות אישית), סקלרוזציה או ניתוח.

מלפורמציות קפילריות (עוריות): כלי דם לא תקינים שמופיעים ככתמי לידה על העור ולרוב גורמים להפרעה קוסמטית בלבד. הם מולדים ולא משתנים בשנה הראשונה לחיים. כאשר הם מופיעים בפנים ("כתם יין פורט") נעשה בירור למעורבות המוח או העיניים (תסמונת סטורג' וובר). מטפלים בהם בלייזר, לעתים בסדרת טיפולים בהרדמה כללית.