תולדות מכון הדימות בשיבא

עם קום המדינה הוקם "בית החולים הצבאי מספר 5"  – לימים תל השומר ולימים המרכז הרפואי שיבא. מכון הרנטגן של בית החולים כלל בימיו הראשונים חדר צילומים אחד, שהתבסס על ניידת צילומים ועודפי ציוד מהצבא האמריקאי. "בתחילת הדרך הרדיולוג והטכנאי היו חשופים לקרינה, ללא חלוקי עופרת - שהיו כבדים מאוד ונדירים", סיפר יצחק נש, לשעבר טכנאי ראשי במכון, שעבד בו מאוקטובר 1948.

ב-1950 עבר המכון למבנה ובו חמישה חדרי בדיקה. באחד מהם בוצעו בדיקות האנגיוגרפיה (דימות כלי דם) הראשונות בישראל.

בתחילת שנות החמישים נכתב במכון, על ידי טכנאיו, ספר שהיווה מסמך יסוד להכשרת טכנאי רנטגן בישראל.

אור פלורסנטי חלש

באותם ימים, השיקוף בוצע בעזרת מסך פלורוסנטי שזהר כשקרן הרנטגן היתה פוגעת בו מבעד החולה. הרופא עמד הישר מול קרן הרנטגן. האור הפלורסנטי היה חלש, לכן היה צורך בחדר אפל ובקרבה מקסימלית של הרופא לחולה, והיה צורך בהסתגלות של עיני הרדיולוג לחושך בעזרת משקפיים מיוחדים שכונו משקפי הסתגלות.  

חלוקי העופרת היו כבדים ונדירים. הטכנאים והרדיולוגים היו חשופים לקרינה

רק בתחילת שנות ה-70 הומצא ה-Image Intensifier, מכשיר שמגביר את התמונה על מסך טלוויזיה, מה שאפשר ויתור על משקפי ההסתגלות ואפשר לרופאים המומחים להיכנס בקלות לחדר השיקופים ולעזור למתמחים.

הרופא עמד בחדר אפל, הישר מול קרן הרנטגן

פרופ' מאיה הרץ, מנהלת מכון הדימות בשנים 1987-1979, החלה לעבוד בו כמתמחה ב-1956: "ביצוע השיקופים היה לחם חוקם של המתמחים. בילינו את כל הבוקר בחדר הבדיקות", סיפרה פרופ' הרץ, "יצאנו רק כדי להראות לרדיולוגים המומחים את הצילומים. למיטב זיכרוני, לחדרים האלה לא היו חלונות, לא היה מיזוג אויר, אבל היה מאוורר מסתובב על התקרה שהקל מעט על החום הקשה".

פרופ' מאיה הרץ ז"ל. מנהלת המכון ב-1987-1979

"המכון הורכב אז מ-6 חדרי בדיקות וחדר חושך לפענוח הבדיקות. שני חדרים שימשו לשיקופים, אך לעיתים תכופות אחד מהם היה מקולקל, מה שגרם ללחץ עבודה גדול של ביצוע כל הבדיקות של כל בית החולים בחדר בודד", סיפרה פרופ' הרץ.

"ככל שהרדיולוגיה התפתחה והתרחבה, היה צורך בשיפוצים, והבניין נעזב זמנית לשנתיים לרגל שיפוצים. ב-1968 עברנו לבניין מרפאות חוץ - שם היה מכון רנטגן קטן. היו אלה שנתיים קשות עבור המכון מכיוון שהיה צריך להמשיך לתת שירות רנטגן בתנאים מגבילים, והצלחנו". 

פרופ' פריץ דלית – מייסד המכון ומנהלו 

מנהל המכון הראשון ומייסדו היה פרופ' פריץ דלית. "ד"ר דלית היה בעל אוריינטציה מדעית. הוא נסע כל שנה לחו"ל כדי ללמוד וליצור קשרים עם רדיולוגים בחו"ל", סיפרה פרופ' הרץ, "הוא הפך לחבר מצויין של Ben Felson – אבי הרדיולוגיה המודרנית של בית חזה. לפרופ' דלית היה מח אנליטי ושלל רעיונות מקוריים. אחד ה'תחביבים' שלו היה לחקור את המיקום השכיח ביותר להופעת הסתיידויות באאורטה - אבי העורקים. הוא גם ביצע ניתוחים באאורטות של בעלי חיים".

פרופ פריץ דלית ז"ל. מנהל המכון 1979-1973. התחביב שלו היה לחקור את הסתיידות אבי העורקים

בשנים 1979-1973 ניהל את המכון ד"ר ויקטור דויטש.

פרופ' הרץ: "ד"ר דויטש התרכז בתכניות בניית המכון החדש, מכון מודרני. בנוסף, הוא פיתח את תחום הרדיולוגיה של הלב בשיתוף פעולה עם ד"ר נויפלד, מנהל הקרדיולוגיה. ד"ר נויפלד חזר זמן קצר לפני כן מלימודיו בחו"ל ושינה את פני הרדיולוגיה של הלב. הוא היה אדם מרשים, בעל השפעה רבה, והיה שותף לחיבור ספר של מומים מולדים בלב, בשיתוף פעולה עם המובילים שבקרדיולוגים בארצות הברית. הוא הפך בהמשך לנשיא האיגוד הקרדיולוגי העולמי. 

מכשיר הסיטי הראשון במכון הותקן ב-1979 וב-1980 נפתח המבנה החדש של בית החולים. עם המעבר לבניין החדש, נקנה ציוד רב ומשוכלל, והמכון גדל והתפתח מאוד.

פרופ' הרץ: "באותה תקופה ד"ר יעקב יצחק, שהתמחה ברדיולוגיה באסף הרופא, נסע לתת-התמחות בייל ולמד את התחום החדש של אולטרסאונד. עם חזרתו, הוא פתח את יחידת באולטרסאונד בעזרתו של ד"ר שני". 

כיום מכון הדימות בשיבא הוא מהמובילים בארץ.

חדר פענוח התצלומים. המתמחים בילו את כל הבוקר בחדר הבדיקות

* כל התמונות של מכון הדימות בכתבה באדיבותו של יצחק נש ז"ל.