‹ › ×

מפרצת מוחית – תסמינים, גורמי סיכון וטיפול

מפרצת מוחית היא התרחבות מקומית של עורקי המוח, שעלולה להיקרע ולגרום לדימום פנימי מסיבי, פגיעה נוירולוגית ומוות. מהם גורמי הסיכון, וכיצד מאבחנים ומטפלים

Getting your Trinity Audio player ready...

שם באנגלית: Brain Aneurysm

מהי מפרצת מוחית?

מפרצת מוחית היא התרחבות מקומית של עורקי המוח, שנגרמת בשל היחלשות הדופן שלהם. היא עלולה להיקרע ולגרום לדימום פנימי מסיבי, פגיעה נוירולוגית מידית או מאוחרת ומוות. ככל שהמפרצת גדולה יותר – עולה הסיכון לקריעתה. רוב המפרצות אינן גדולות (פחות משלושה סנטימטרים), ושכיחות קרע מפרצתי עומדת על כעשרה אנשים ל-100 אלף בשנה.

התפתחות המפרצת היא אירוע שקט ואטי שלרוב מתרחש סביב אמצע החיים. אם היא מתגלה בזמן – ניתן לטפל בה ולמנוע את גדילתה וקריעתה.

מהם התסמינים?

מפרצת מוחית קטנה לרוב אינה גורמת לתסמינים. ולכן לרוב היא מאובחנת במקרה (למשל בהדמיה מוחית שנעשתה מסיבות אחרות) או שאינה מאובחנת כלל (כאחד-שניים ל-100 איש עם מפרצת אינם מאובחנים).

כאשר המפרצת גדלה, היא עלולה לגרום ללחץ מקומי על אזורים מוחיים ועצבים תוך-גולגולתיים. דבר זה עשוי להתבטא בכאבי ראש, כפל ראייה, טשטוש ראייה פתאומי, צניחת עפעפיים, הרחבת אישונים, וחולשה של חלק משרירי הפנים. תסמינים אלו מחייבים פנייה לטיפול רפואי.

מפרצת מוחית שנקרעה מובילה לדמם מוחי תת-עכבישי: דימום שדולף לתוך המרווח הסאב-ארכנואידלי – האזור שנמצא בין השכבה הארכנואידלית/ העכבישית (השכבה האמצעית של קרומי המוח) לבין שכבת הקרום שעוטפת את המוח. מדובר במצב חירום שעלול להזיק לרקמות המוח, העצבים וכלי הדם ומחייב טיפול מידי. התסמינים השכיחים הם כאב ראש פתאומי ועוצמתי ביותר, בחילות והקאות, קשיון עורף, הפרעות ראייה – כפילות, טשטוש ורגישות לאור, פרכוסים (בשל פגיעה בפעילות החשמלית במוח), בלבול, ערפול הכרה ועילפון. בנוסף עלולה להיגרם תגובה דלקתית שמובילה להיצרות כלי דם מוחיים ראשיים ולשבץ מוחי.

הסיכון לדימום תת-עכבישי בשל מפרצת מוחית מוערך ב-4%-2%. עד 15% מהאנשים שילקו בו ימותו טרם טיפול רפואי ראשוני, כ-50% לא ישרדו גם עם טיפול רפואי מיטבי, ומעל 60% מהשורדים יחיו עם חסך נוירולוגי.

מהם גורמי הסיכון העיקריים למפרצת מוחית?

גנטיקה שמגבירה את הסיכון להיחלשות דופן כלי הדם. היא יכולה להתבטא גם במחלות קולגן (שמאופיינות בשינויים ניווניים בחלבון העיקרי שמרכיב את רקמת החיבור), כגון תסמונת מרפן ותסמונות אהלרס-דנלוס. לכן רקע משפחתי (קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלקה במפרצת מוחית) מצריך בדיקות סקר שגרתיות.
מומים מולדים כגון מלפורמציות עורקיות-ורידיות: חיבור בלתי תקין בין עורקים לוורידים ללא רשת נימים תקינה ביניהם. מבנה שכזה עשוי לתפוח לממדים גדולים וליצור לחץ על רקמת המוח שסמוכה לו, לפגוע בתפקודה, לדחוק מבני מוח ולעוות אותם. לעתים הוא יוביל גם למפרצת מוחית.
גורמים נרכשים כגון חבלת ראש וזיהום מוחי.
גורמים סביבתיים שפוגעים בכלי הדם, כגון עישון ויתר לחץ דם (גורמי הסיכון העיקריים למפרצת מוחית) וצריכה מוגברת של אלכוהול וסמים.

צפו בוובינר עם טובי המומחים בשיבא – טיפול במפרצות מוחיות ושיקום (ינואר 2021):

כיצד מאבחנים?

אבחון מקדים (מונע) נעשה כאשר קרוב משפחה מדרגה ראשונה אובחן במפרצת מוחית, וכולל הדמיית MRI של כלי הדם המוחיים. אבחון מתקדם נעשה כאשר מתעורר חשד למפרצת מוחית ולדימום תת-עכבישי (הופעת התסמינים האופייניים). הוא כולל בדיקות דם, אק"ג, צילום חזה, ו-CT ראש-צוואר.

כיצד מטפלים במפרצת מוחית?

כיום לרוב מטפלים במפרצת מוחית בצנתור מוח – הליך מתחום הנוירורדיולוגיה הפולשנית שבו צנתר מוחדר לעורק מרכזי ומגיע עד לכלי דם במוח. בעזרתו ניתן לאבחן תחלואה בכלי הדם הללו ולטפל בהם. באמצעות הצנתר מוחדרים אל חלל המפרצת סלילי פלטינום, אשר גורמים לחסימתה, מונעים זרימת דם אליה והורסים אותה; המפרצת נדחסת בסלילים עד שהיא נסגרת לחלוטין, מה שמונע ממנה לדמם.

סגירת המפרצת בסלילים מותנית בצוואר מפרצת (נקודת החיבור בינה לעורק שלה) שאינו רחב מדי, שלא יאפשר לסלילים לרדת אל תוך העורק. כאשר צוואר המפרצת רחב, סגירתה כוללת הנחת בלון או סטנט (תומכן) בתוכו.

כאשר מאובחן עם המפרצת דימום תוך-מוחי, נדרשות התערבויות נוירוכירורגיות דחופות. למשל, ניקור מותני (שכולל ניקוז של הדמם המוחי), החדרת נקז תוך-חדרי לניקוז הנוזל המוחי-שדרתי מחדרי המוח (נוזל זה מגן על המוח מזעזועים ומסייע לשמור על לחץ תקין בתוך הגולגולת, ולעתים ספיגתו בחדרים נפגעת בשל הדימום), ודקומפרסיה מוחית (הוצאת חלק מעצם הגולגולת לשחרור לחץ תוך-גולגולתי). בנוסף ניתן טיפול תרופתי שמוריד את הסיכון לפגיעות נוירולוגיות. בהמשך מתבצע מעקב אחר שינויים במצב הנוירולוגי, ובמידת הצורך נעשה ניתוח שבו מוחדר נקז חדרי צפקי, שמטרתו לפתור סופית את אי-ספיקת הנוזל המוחי-שדרתי בחדרי המוח.